<h1>האגור סימן ב'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ומי שמהרהר בלבו תורה קודם שברך בבית הכנסת א"צ לברך כי הרהור אינו כדבור לענין ברכה כמו שהוא הדין לענין ק"ש ותפלה שצריך הוצאה בשפתים. וכ"כ התוספות פרק מי שמתו דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדבור דמי, וכן הוא לענין בעל קרי שמותר להרהר בק"ש. וכן פסק ר"ח ז"ל, אם כן מי שמהרהר בתורה א"צ לברך דהא אפילו רבינא אומר שא"צ לברך לא לפניה ולא לאחריה. ופירש"י ותוספות דר"ל בהרהור לא יברך וכן פסק מהר"י מולן. ואע"ג דרז"ל פסקו דהרהור אסור בט' באב דהיינו מטעם דהוי שמחה ולא מטעם דחשוב כדבור. כתב מהר"י מולן הא דנשים מברכות ברכת התורה אע"ג שאינן חייבות, ולא עוד אלא שארז"ל כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות זהו בתורה שבעל פה אבל לא תורה שבכתב וכן כתב הרמב"ם. ואע"פ שלשון הברכה מלעסוק בדברי תורה משמע תורה שבע"פ, מ"מ אין לשנות מטבע הברכות, ועוד כי הן מברכות על קריאת הקרבנות, ותפלה כנגד קרבנות תקנום, והם חייבות בתפלה, וא"כ חייבות ג"כ בקריאת העולה והקרבנות, וכ"ש לדברי הסמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינין השייכין להן עכ"ל.
